חן-בת שירות בסניף ירושלים
מרים
למכתב המלא
נציגי שטראוס חוגגים את פורים עם ילדי אלי”ע
נציגי חברת שטראוס הגיעו בפורים לסניפי אלי”ע, רקדו וחגגו עם הילדים והביאו עמם ממתקים רבים. הילדים והצוותים נהנו מאד מהפעילויות המוצלחות!
 |
 |
 |
 |
ריקי
סם פורמן
מאת סם פורמן, כפי שפורסם באתר YNET, פברואר 2011
“בגן הילדים חוויתי אושר עילאי”
 |
“זיכרון שנצרב במוחי הוא קבלת השבת ביום שישי. הייתי עם אבא שלי, שבא לביקור מארה”ב. היינו נפעמים מהילדים הקטנטנים ומהטקס שערכו”. סם פורמן מספר “בגוף ראשון” על ההתנדבות בגן לילדים לקויי ראייה.
לפני כחצי שנה הגעתי לישראל יחד עם עוד 320 צעירים כמוני מרחבי העולם לתקופה של כשנה, במסגרת הקורס השנתי של “יהודה הצעיר” – תנועת הנוער של ארגון נשות הדסה, ובשיתוף פעולה עם “מסע” של הסוכנות היהודית. במסגרת הקורס אנחנו לומדים יהדות, ציונות ועברית ובוחרים פעילות התנדבותית במוסדות חינוך, עמותות חברתיות וקהילות קשות-יום ברחבי הארץ.
כשהתחלתי את עבודת ההתנדבות שלי בירושלים בגן הילדים של אלי”ע (האגודה לקידום ילדים עיוורים ולקויי ראיה), היו לי ציפיות גבוהות, והחוויה הממשית אף עלתה עליהן.
גן אלי”ע, הממוקם במרכז וראייטי בשכונת רחביה בירושלים, משלב ילדים עיוורים ולקויי ראיה עם ילדים ללא מוגבלויות. מיומי הראשון בגן, התקבלתי באופן מלא כחבר צוות. יחד עם שלוש מורות וגננת ראשית אחת, עבדתי בכיתה משולבת של 13 ילדים קטנים, כולם בגילאי שנתיים עד ארבע. הכיתה כללה שתי ילדות עיוורות, ארבעה תלמידים בעלי ליקויי ראיה כבדים וכל שאר היו בעלי ראיה תקינה. בנוסף לאופי המגוון של הכיתה, מספר ילדים היו יהודים דתיים, אחרים חילוניים, וילד אחד מוסלמי.
בכל בוקר כשנכנסתי לכיתה הילדים התרגשו לקראתי ואני התחלתי את היום במשחק איתם. פעילויות מסוימות היו משחקי ילדות פשוטים, אבל ככל שביליתי יותר זמן באלי”ע, למדתי שאפילו משימות אלמנטריות מסייעות לילדים לקויי ראיה לתפקד בעולם האמיתי. למשל, לצורך הכנת ילדים עיוורים לקרוא כתב ברייל, הרי שפעולות בסיסיות כמו הצבת יתדות על גבי לוח עם חורים, או מיון מטבעות לתוך חריץ של תיבת צדקה, מסייעות להם לפתח מיומנויות חיוניות לשלב מאוחר יותר בחייהם.
רגע השיא של השבוע הוא בימי ראשון אחר הצהריים, כאשר לוקחים את הילדים לשכונת רמות בצפון ירושלים לרכיבה על סוסים. כשהצטרפתי לפעילות, ראיתי שהילדים חיכו בקוצר רוח לתורם לעלות על סוסי הפוני ולא רצו לעזוב כשהגיע הזמן לחזור אל הגן.
זיכרון אחר שנצרב במוחי הוא קבלת השבת ביום שישי. למרות שלא התנדבתי בימי שישי, הגעתי באותו יום עם אבא שלי, שהגיע לביקור מארצות הברית, בכדי שנחווה יחד את קבלת השבת בגן. כאשר אבי ואני נכנסנו אל הכיתה, שני ילדים היו בראש הכיתה לצד הגננת: אבא ואמא של שבת. “אמא של שבת” עזרה להדליק את הנרות, והגננת סיפרה לכל הגן את פרשת השבוע. “אבא של שבת” ערך קידוש והילדים אכלו חלה ושתו מיץ ענבים. אבי ואני עזבנו כשאנחנו נפעמים מרמת הידע של הילדים הקטנטנים ומטקס קבלת השבת שערכו.
בגן אלי”ע חוויתי אושר וסיפוק עילאי. אני מודה לצוות שקיבל אותי ולהזדמנות שהעניק לי הקורס השנתי של תנועת “יהודה הצעיר” להתנדב במקום מרתק כל כך. למדתי הרבה וגם העברית שלי השתפרה בצורה משמעותית דרך שיחותיי עם הילדים. אני יודע שבכל פעם שאהיה שוב בירושלים, אחזור לבקר בגן. ההתנדבות הזו היא עד כה השיא של השנה שלי בישראל. אני כמובן לא מפסיק להתנדב: בימים אלה אני עובר להתגורר בבת ים, לחלק השני של הקורס וגם כאן בודאי יהיו לי אתגרים חדשים ומסקרנים.
כאשר מגיעים לישראל יחד עם הקורס השנתי של יהודה הצעיר לתקופה של שנה, ומתנסים גם בלימודים וגם בהזדמנות להשתלב בקהילה, הערך הוא עצום. במהלך התקופה ניתנת לנו האפשרות להיכרות מעמיקה עם המדינה והאנשים החיים בה. זו חוויה שונה לגמרי והרבה יותר חזקה מאד מאשר החוויה המתאפשרת באמצעות ביקור אישי וקצר בארץ.
