הסנוזלן הוא חדר טיפולי, ובו מזרנים, אורות, תחושות וצלילים. באמצעות גירוי רב-חושי המותאם לרצון, לצורך וליכולת של כל ילד, ניתן להשפיע על תחומי התפתחות שונים. הטיפול בסנוזלן מסייע להגברת הקשב והריכוז, לעידוד תקשורת, לשיפור התנועה, לוויסות תחושתי ועוד. סביבה רב-חושית (ראייה, שמיעה, מגע, שיווי משקל), מהווה מקום שבו יש איזון בין רגיעה לפעילות. עיצוב החדר מאופיין באווירה מרגיעה, נוחות רכה, תאורה מעומעמת, מוזיקה מתאימה, ואמצעים חזותיים שונים הניתנים להפעלה בהתאם לתגובות המטופל.
הטיפול באמצעות סנוזלן בילדים לקויי ראייה דורש התאמה והפניית תשומת הלב לאתגרים הייחודיים לילדים אלו:
- הסביבה החדשה עלולה לאיים על ילד לקוי ראייה או עיוור, ועל כן יש לתת זמן הסתגלות לחדר החדש, כדי למנוע פחד מהשהייה בו.
- בהיעדר הראייה, יש להשתמש בחושים אחרים כדי לעודד חקירה, ולשלב אותם עם הגירויים החזותיים.
- על המטפל לשקף את הקורה בחדר ואת פעילות הילד, בשילוב שימוש בחושים אחרים. לדוגמה: עליו לומר בקול את אשר מתרחש, כדי שהילד יקיש כי הזזת ידיו ופגישתן באחד המתקנים, היא שיצרה את הרעש.
- כדי להגביר את הביטחון ולאפשר התמצאות וחקירה, יש להגיש לילד המטופל את האמצעים השונים בחדר בצורה מסודרת וקבועה, ולהניחם במקום קבוע.
- יש להתאים את התאורה לכל אחד מן הילדים, כדי להבטיח שימוש מרבי בשרידי הראייה (אורות בחדר חשוך, חפצים לא מוארים בתאורה טובה, מניעת אורות מסנוורים וכו’).
נוסף על כך, בעת הטיפול יש להתייחס לאפיונים נוספים של לקות הראייה:
1. העדפה של צבע וצורה מסוימים – במיוחד כשמציגים בפני הילד חפץ חדש.
2. תנועה: הציוד המואר בסנוזלן נמצא לרוב בתנועה (עמוד הבועות, למשל). זהו מתקן שבהחלט יכול לעזור במיקוד הראייה אצל ילדים עם CVI.
3. עיכוב: יש לאפשר לילד זמן למקד מבט על החפצים המוארים.
4. שדה ראייה וראייה מרחוק: יש למקם את האורות בשדה הראייה המועדף על הילד, ובמרחק המתאים.
5. ילדים עם בעיות מורכבות: לעיתים יש צורך בהתאמה מיוחדת של החדר עצמו:
- כיבוי האורות המרכזיים בחדר (במקום אור “עמום”).
- נטרול כמות האורות בחדר.
- נטרול גירויים נוספים בעת הגשת חפץ מואר. חשובה גם המודעות לקושי בתיאום עין-יד.
- התאמת הצבע הכללי של החדר: אולי להפוך אותו מלבן לשחור. אם אין אפשרות כזאת, מומלץ שהמטפל ילבש שחור, או ישתמש ברקע שחור אחר.
6. בהייה באור: יש להגיש אורות בודדים, או להתמקד בערוצי תחושה אחרים.
הטיפול בחדר מתבצע על ידי מטפלים שהוכשרו לכך. בירושלים המטפלת היא דליה ילין, גננת לחינוך מיוחד העובדת באלי”ע משנת 2002 כגננת לקבוצת המעונית, שהוסמכה לטיפול בסנוזלן.
לתרומה עבור הפעילות לחצו כאן
