מודעות חושית היא התשתית לקליטה ולהבנה של עולמנו. ראייה תקינה מאפשרת לילד לקלוט ולהבין, באמצעות המבט, היכן הוא נמצא ביחס למרחב, לסרוק ביעילות ובמהירות את הסביבה הקרובה והרחוקה, לראות את נקודת היעד ולתכנן את המסלול אליה. אצל ילד עם ראייה תקינה המידע נקלט אוטומטית, במבט, ללא מאמץ מיוחד.
ילד עם לקות ראייה או עיוורון מוגבל ביכולתו לקלוט מידע חזותי מהסביבה. בשל הירידה בחדות הראייה ו/או בשדה הראייה הוא מתקשה לסרוק ביעילות את המרחב, לאתר דמויות או חפצים, ולקבל את כל המידע החזותי שהוא צריך כדי להבין את הסיטואציה ולהתנועע בחופשיות ובבטיחות במרחב.
ראשיתה של התמצאות במרחב מתחילה אצל הילד יחד עם שלבי ההתפתחות המוטורית, ותפיסת הגוף כנקודת המוצא אל העולם שמסביב לו. תפיסת הגוף כוללת ראשית את הכרת חלקי הגוף השונים, הבנת היכולת התפקודית של איברי הגוף, ובהמשך גם הכרה ביחסים שבין שני צידי הגוף ובגבולות הגוף.
ילדים בעלי לקות ראייה ועיוורון בגיל הרך נוטים לאחר בהתפתחותם המוטורית. האיחור המוטורי מתבטא בדרגות שונות, בהתאם לחומרת לקות הראייה. היות שסכמת הגוף נבנית מהתנסויות מרגע לידת התינוק, יש לחשוף את ילדי אלי”ע בכל רמות התפקוד לפעילות מוטורית המותאמת לשלב שבו הילד נמצא ולצרכים שלו. אצל ילדים עם עיוורון מוחלט נמצא גם קשיים בהתפתחות מוטורית, הבאים לידי ביטוי בין היתר בקפיצה, בריצה ובמשימות מוטוריות מורכבות וקואורדינטיביות.
למה ילדים עם לקות ראייה מאחרים בהתפתחות המוטורית?
- סקרנות מעטה לסביבה הקרובה והרחוקה, שאינם מודעים לה בשל לקות הראייה.
- פחד וחרדה מסביבה מאיימת ובלתי מוכרת, מחקירת הסביבה ומהסיכון שבתנועה במרחב שאינו ברור.
- נטיית הסובבים להגנת יתר ומניעת עצמאותם המוטורית של הילדים.
- התנסות וחשיפה דלה למרחב שבו הם פועלים.
- צורך להקשיב באופן אינטנסיבי לסביבה.
היעדר או הימנעות מפעילות מוטורית ומתנועה עלולים להוביל לפסיביות נרכשת מצד הפעוט, רכישה מוגבלת של מיומנויות והיעדר הנאה מפעילות גופנית. נפח התנועה הדל גורם לחולשת שרירים, יציבה לקויה ולעיתים גם להשמנה. בטווח הרחוק נוכל לצפות לכאבים בפרקים ובאיברים שאינם פעילים מבחינה פיזית.
ההפעלה המוטורית לילדי אלי”ע היא הכרחית, על מנת לחשוף אותם ליכולותיהם ללא פחד, ללמדם לתכנן את צעדיהם במרחב באופן עצמאי, ליהנות מתנועה שהיא כה נחוצה להתפתחות רגשית תקינה, לחזק את כוח שריריהם, ללמדם להיות ערים ליציבתם, להעז ולנוע במרחב, לגלות את העולם ולהיות עצמאיים.
שיפור מיומנות הניידות וההתמצאות אינו תלוי רק ביכולת הילד ללכת או לזחול, או ביכולת השפתית, התקשורתית או הקוגניטיבית. כלומר, העבודה השיקומית על התמצאות וניידות מתקיימת בכל כיתות הגן באלי”ע, וכל ילד יקבל טיפול המותאם לשלב שבו הוא נמצא ובהתאם לצרכיו.
התמצאות וניידות :(Orientation and Mobility – O&M)
היכולת לנוע במרחב בביטחון בנוחות וביעילות. לדעת להסתדר במרחב ולשלוט בו.
התמצאות משמעה היכולת לדעת איפה נמצאים הפריטים השונים הנמצאים במרחב ואיפה אני נמצא ביחס אליהם, ולהבין את מערכת היחסים המרחבית לצורך תכנון מסלול יעיל, בעזרת סימנים ולעבר מטרה. משמע: היכולת להשתמש בחושים כדי להבין את המיקום של האדם בסביבה בכל רגע נתון.
ניידות היא היכולת לנוע ממקום למקום או ממצב למצב. ישנם כמה סוגי ניידות אפשריים: גלגול, זחילה, הליכה ושימוש באביזרי עזר במידת הצורך.
מה משפע על התמצאות וניידות?
- לקות הראייה.
- יכולות אישיות של הילד: קוגניציה, מזג, מוטיבציה.
- סביבה: התאמת סביבה, תפקוד שונה בסביבות שונות, מוכר/חדש, עומס גירויים.
- ביטחון בסביבה.
- למידת טכניקה להתמצאות וניידות במרחב ותרגול המיומנויות.
עמותת אלי”ע מפעילה תוכנית התמצאות וניידות במטרה לפתח טכניקות ומיומנות להתמצאות במרחב וניידות, כך שילד עם לקות ראייה או עיוורון יוכל לנוע בבטיחות, ביעילות ובביטחון בסביבות שונות, בהתאם לצרכיו וליכולותיו.
התוכנית מבוססת על “מודל המעגלים” שפותח ע”י עירית טוראל כאשר עבדה כפיזיותרפיסטיות באלי”ע. המודל פותח על סמך הידע והניסיון שנצבר במהלך השנים באלי”ע, וכן מבוסס על מחקרים וספרות מהארץ והעולם. עירית, פיזיותרפיסטית התפתחותית, עבדה באלי”ע במשך 29 שנה, יזמה וקידמה טיפול שיקומי בהתמצאות וניידות באופן פרטני ובקבוצות, הייתה מדריכה קלינית לצוות פיזיותרפיסטיות צעיר וכן לקחה חלק בקבוצות הורים ותינוקות לאורך השנים.
מודל המעגלים של עירית טוראל
תחילתה של התוכנית היא בהערכה שפותחה באלי”ע, הכוללת חמישה שלבים התפתחותיים – החל מהסביבה הקרובה וגבולות הגוף ועד לסביבה הרחוקה. התוכנית מאפשרת להעריך את יכולותיו של הילד והתקדמותו ביחס לעצמו, ולגזור מטרות טיפוליות המנחות את הצוות הטיפולי והחינוכי בעבודה השיקומית. התוכנית כוללת:
- למידת מושגים: מושגי גוף, כיוונים, מילות יחס, מידות ומרחקים, מושגי מרחב וסביבה (דלת, חדר, קומה, חצר, כביש, צומת וכיו”ב).
- פיתוח מיומנויות חושיות: שמיעה, ריח, תפיסת התנועה, מישוש, תחושת זמן ומרחק, תחושת פנים .
- הכרת שפת הניידות: מונחים כמו נקודת מוצא, סימן, רמז.
- התמצאות וניידות בסביבה הקרובה ובסביבה חדשה: למידת עוגנים, מסלולים קבועים, טכניקות חקירה עצמית, התחלת מיפוי מוחי (מנטלי) של החלל/המרחב.
- היכרות ראשונית עם המקל הלבן.
הפעילות מתקיימת בהנחיית פיזיותרפיסטיות אלי”ע באופן פרטני או קבוצתי.
לתרומה עבור הפעילות לחצו כאן
