כתבה טובה לרנר, עו”ס, מנהלת סניף ירושלים
כשאני חושבת על המילה עצמאות, אני חושבת על כל ילדי אלי”ע.
כל אחד ואחת מהילדים האמיצים, מתאמצים מדי יום להשיג עוד קצת עצמאות כל אחד בדרכו הייחודית.
בחרתי לשתף על פעולת שטיפת ידיים, כן, הפעולה שרובנו עושים מבלי לשים לב מספר פעמים ביום. שמואלי, ילד קסם הלומד באלי”ע זו השנה השלישית, לא יכול לבצע את הפעולה “הרגילה” הזו.
שמואלי הוא ילד יפה תואר, עם חיוך ענק שובה לב, שמואלי מאובחן עם עיוורון ועיכוב התפתחותי.
תינוק עם עיוורון עובר מסע התפתחותי שונה לחלוטין מילד רואה. האתגר בהתפתחות של ילד עם עיוורון הוא להצליח להגיע לעולמו הפנימי של הילד ולהתחיל אט אט להכיר לו את העולם.
חשוב לזהות את המוטיבציה הפנימית שמניעה אותו, להתחבר אליה, ולנוע יחד אתו במסע הייחודי של חייו.
אצל שמואלי היה ניכר- המוטיבציה שמניעה אותו היא הרצון לעצמאות והדרך להגיע לליבו היא על ידי קשר חם ואהבה.
זוהר הגננת שלו זיהתה את המניע וכמובן את היכולת שלו, ויצאה יחד עם הצוות המקצועי וצוות הגן למסע שלעיתים מרגיש כמו מאבק על עצמאותו של שמואלי.
בתחילת שנת הלימודים הכריזה זוהר- “אני רוצה ששמואלי ישטוף ידיים לבד. הוא יכול, הוא מבין, אנחנו רק צריכים למצוא את הדרך לאפשר לו.” כל הצוות המקצועי; הפיזיותרפיסטית, המרפאה בעיסוק והקלינאית תקשורת בנו את התכנית הטיפולית, צוות הגן קיבל הדרכה.
והמשימה יצאה לדרך.
שמואלי החל את מסעו, בהליכון מיוחד שהותאם לו, הוא החל לצעוד לכיוון הברז צעד אחר צעד. את צעדיו ליוו אלירז בת השירות שלא הפסיקה לשיר ומצדו השני, זוהר הגננת. יחד איתם עודדו אותו לכל אורך הדרך הצוות. המסע לא היה פשוט, לעיתים העלנו שאלות האם זה נכון, אולי המאמץ גדול מדי. אבל החיוך הרחב שהיה מתפשט על פניו שהגיע סוף סוף לברז, שמע את המים והרגיש את הזרם על ידיו, הוכיחו יותר מכל, זאת הדרך.
ההליכה בהליכון השתפרה אט אט והגיע הזמן לשלב השני- ללמוד לפתוח את הברז לבד.
בוקר אחד, אחרי חודשים של עבודה- זה קרה!!! שמואלי הושיט את ידו פתח את הברז הרגיש את המים! מים וששון שטפו את כל המעון.
שמואלי עומד מול הברז כשידיו במים ולא הפסיק לצחוק. זוהי הכרזה על עצמאות. זהו הכוח האינסופי שיכול להניע רגליים שלא יכולות ללכת בכוחות עצמן ועיניים שלא רואות, להצליח להבין להגיע לברז ולשטוף ידיים לבד!
כמה פשוט, ככה מורכב..
כולנו באופן טבעי רוצים לגרום לעולם להיות קל ונעים עבור ילדינו אנו רוצים שירגישו ביטחון . עלינו להבין ולהפנים שכאשר הילד ירגיש עצמאות ולו בדבר הקטן ביותר- זו תחושת הביטחון הגדולה ביותר שאנו יכולים להעניק לילדנו. רק כאשר הילד יחווה את תחושת המסוגלות הוא יפתח ביטחון ביכולת שלו להשפיע על העולם, החששות וחוסר הביטחון יפחתו.
כשאנחנו, הצוות המקצועי של אלי”ע, יוצאים למסע לפיתוח עצמאות אצל כל ילד וילדה עלינו לעשות תהליך הכנה.
שלב ראשון- היכרות מעמיקה עם הילד. יש להבין מהו המנוע הפנימי שמניע את הילד, מהן האהבות שלו, איפה הכוחות שלו. רק אם נתחבר ליכולת ולכוח נוכל להניע את התהליך.
שלב שני- הבנה מעמיקה של אתגר ההתפתחותי של הילד- הבנה של לקות הראייה\ עיוורון, וכיצד היא משפיעה על תהליך התפתחות.
שלב שלישי- בניית מטרה ריאלית התואמת את השלב ההתפתחותי בו הילד נמצא- חשוב מאד לא להציב מטרה שהילד לא יכול להשיג. תחושת כישלון ואכזבה פנימית עלולים לגרום נזק רגשי ולחזק את תחושת חוסר המסוגלות.
שלב רביעי- יש לפרק את המטרה ליעדים קטנים ומדידים. רק לאחר השגת היעד ראשון ניתן להתקדם ליעד הבא
כל התהליך מותנה באהבה ואמון ביכולת הילד, ובאתגר הגדול ביותר שעומד בפני ההורים והמטפלים- היכולת לשחרר מעט את ההגנה על הילד.
במידה וההורה\ מטפל מפקפק ביכולת הילד להשיג את עצמאותו, הילד יבין את המסר הבלתי מילולי ויפנים שהוא עדיין קטן ושאינו מסוגל, לכן הוא לא יצליח להשיג את עצמאותו.
חשוב לציין שהחינוך לעצמאות הוא מסע שלא נגמר. יש להיות קשובים קודם כל לעצמנו, האם זהו הזמן המתאים ביותר עבורנו, עבור המשפחה, עבור הילד הספציפי. כמה אנרגיות זמינות יש לי כרגע עבור תהליך שדורש השקעה, חזרה והרבה מאד סבלנות. מותר גם לבחור שכרגע זה לא הזמן האידאלי ולהמתין לתקופה רגועה יותר.
תודה לשמואלי האהוב שלימד את כולנו כמה אושר טמון בלפתוח ברז מים..
שנזכה לחגוג עצמאות כל יום מחדש!