בדרך לעצמאות

כתבה: טובה לרנר, עו"ס, מנהלת סניף ירושלים

כשאני חושבת על המילה "עצמאות", אני חושבת על כל ילדי אלי"ע. כל אחד ואחת מהילדים האמיצים מתאמץ מדי יום להשיג עוד קצת עצמאות, כל אחד בדרכו הייחודית. בחרתי לספר על פעולת שטיפת הידיים, כן, הפעולה שרובנו עושים מבלי לשים לב, כמה פעמים ביום. שמואלי, ילד קסם הלומד באלי"ע זו השנה השלישית, לא יכול לבצע את הפעולה "הרגילה" הזו.

שמואלי הוא ילד יפה תואר, עם חיוך ענק ושובה לב. הוא מאובחן עם עיוורון ועיכוב התפתחותי. תינוק עם עיוורון עובר מסע התפתחותי שונה לחלוטין מילד רואה. האתגר בהתפתחות של ילד עם עיוורון הוא להצליח להגיע לעולמו הפנימי של הילד, ולהתחיל אט אט להכיר לו את העולם. חשוב לזהות את המוטיבציה הפנימית שמניעה אותו, להתחבר אליה, ולנוע יחד איתו במסע הייחודי של חייו.

אצל שמואלי היה ניכר – המוטיבציה שמניעה אותו היא הרצון לעצמאות, והדרך להגיע לליבו היא על ידי קשר חם ואהבה. זוהר, הגננת שלו, זיהתה את המניע וכמובן את היכולת שלו, ויצאה יחד עם הצוות המקצועי וצוות הגן למסע, שלעיתים מרגיש כמו מאבק על עצמאותו של שמואלי. בתחילת שנת הלימודים הכריזה זוהר: "אני רוצה ששמואלי ישטוף ידיים לבד. הוא יכול, הוא מבין, אנחנו רק צריכים למצוא את הדרך לאפשר לו". כל הצוות המקצועי – הפיזיותרפיסטית, המרפאה בעיסוק והקלינאית תקשורת – בנה את התוכנית הטיפולית, וצוות הגן קיבל הדרכה. והמשימה יצאה לדרך.

שמואלי החל את מסעו. בהליכון מיוחד שהותאם לו, הוא החל לצעוד לכיוון הברז צעד אחר צעד. את צעדיו ליוו אלירז, בת השירות שלא הפסיקה לשיר, ומצידו השני, זוהר הגננת. יחד איתן עודדו אותו חברי הצוות לאורך כל הדרך. המסע לא היה פשוט, לעיתים תהינו אם זה נכון, אולי המאמץ גדול מדי. אבל החיוך הרחב שהיה מתפשט על פניו כשהגיע סוף סוף לברז, שמע את המים והרגיש את הזרם על ידיו – הוכיח יותר מכל: זאת הדרך.

ההליכה בהליכון השתפרה אט אט והגיע הזמן לשלב השני – ללמוד לפתוח את הברז לבד. בוקר אחד, אחרי חודשים של עבודה – זה קרה!!! שמואלי הושיט את ידו, פתח את הברז, הרגיש את המים! מים וששון שטפו את כל המעון. שמואלי עמד מול הברז כשידיו במים, ולא הפסיק לצחוק. זוהי הכרזה על עצמאות. זהו הכוח האינסופי שיכול להניע רגליים שלא יכולות ללכת בכוחות עצמן, ועיניים שלא רואות, להצליח להגיע לברז ולשטוף ידיים לבד!

כמה פשוט, ככה מורכב… כולנו, באופן טבעי, רוצים לגרום לעולם להיות קל ונעים עבור ילדינו. אנו רוצים שירגישו ביטחון. עלינו להבין ולהפנים שכאשר הילד ירגיש עצמאות, ולו בדבר הקטן ביותר – זו תחושת הביטחון הגדולה ביותר שאנו יכולים להעניק לילדנו. רק כאשר הילד יחווה את תחושת המסוגלות הוא יפתח ביטחון ביכולת שלו להשפיע על העולם, והחששות וחוסר הביטחון יפחתו. כשאנחנו, הצוות המקצועי של אלי"ע, יוצאים למסע לפיתוח עצמאות אצל כל ילד וילדה, עלינו לעשות תהליך הכנה.

שלב ראשון – היכרות מעמיקה עם הילד. יש להבין מהו המנוע הפנימי שמניע את הילד, מהן האהבות שלו, איפה הכוחות שלו. רק אם נתחבר ליכולת ולכוח, נוכל להניע את התהליך.
שלב שני – הבנה מעמיקה של האתגר ההתפתחותי של הילד: הבנה של לקות הראייה/העיוורון, וכיצד היא משפיעה על תהליך התפתחות.
שלב שלישי – בניית מטרה ריאלית התואמת את השלב ההתפתחותי שבו הילד נמצא. חשוב מאוד לא להציב מטרה שהילד לא יכול להשיג. תחושות של כישלון ואכזבה פנימית עלולות לגרום נזק רגשי ולחזק את תחושת חוסר המסוגלות.
שלב רביעי – יש לפרק את המטרה ליעדים קטנים ומדידים. רק לאחר השגת היעד ראשון ניתן להתקדם ליעד הבא.

כל התהליך מותנה באהבה ובאמון ביכולת הילד, ובאתגר הגדול ביותר שעומד בפני ההורים והמטפלים – היכולת לשחרר מעט את ההגנה על הילד. אם ההורה או המטפל מפקפק ביכולת הילד להשיג את עצמאותו, הילד יבין את המסר הבלתי מילולי ויפנים שהוא עדיין קטן ושאינו מסוגל, ולכן הוא לא יצליח להשיג את עצמאותו.

חשוב לציין שהחינוך לעצמאות הוא מסע שלא נגמר. יש להיות קשובים קודם כל לעצמנו, לבחון אם זהו הזמן המתאים ביותר עבורנו, עבור המשפחה, עבור הילד הספציפי. כמה אנרגיות זמינות יש לי כרגע עבור תהליך שדורש השקעה, חזרה והרבה מאוד סבלנות. מותר גם להחליט שכרגע זה לא הזמן האידיאלי, ולהמתין לתקופה רגועה יותר.

תודה לשמואלי האהוב שלימד את כולנו כמה אושר טמון בלפתוח ברז מים…
שנזכה לחגוג עצמאות בכל יום מחדש!

דילוג לתוכן